בשעה שהרקטות ששיגר חזבאללה לעבר ישראל ביומיים האחרונים מציירות תמונה של ארגון ש"מרים ראש" ומפגין עוצמה, המציאות האסטרטגית שמתחת לפני השטח עשויה להיות שונה בתכלית. האם מדובר בהפגנת כוח אמיתית, או שמא בפרפורי גסיסה של פרוקסי שאיבד את דרכו ואת נכסיו האסטרטגיים?
מאמר שפרסמו פייסל עיתאני ודאניא עריסי, שני פרשנים ממכון New Lines האמריקאי, שמזוהה עם המרכז-שמאל הליברלי בארה"ב, מבקש לנתח מדוע חזבאללה נמצא בנקודת השפל הנמוכה ביותר בתולדותיו, וכיצד המתקפה הנוכחית באיראן מעמידה בסימן שאלה לא רק את גורל פטרוניו באיראן, אלא גם את עצם הישרדותו של חזבאללה כארגון צבאי משמעותי וכפרוקסי המוביל של איראן באזור.
הדינמיקה האזורית השתנתה לרעת הארגון באופן דרמטי בשנתיים האחרונות. המלחמה שפתח נגד ישראל ב־2024 מתוך אמונה של המנהיגים בטהראן כי ניתן יהיה "לכוונן" את גובה הלהבות, הסתיימה באסון קולוסאלי מבחינת חזבאללה שכלל את השמדת הנשק האסטרטגי שלו וחיסול הנהגתו. מאז "הפסקת האש", חזבאללה נתון תחת תקיפות ישראליות יומיומיות כמעט ללא תגובה ותחת לחץ מתמיד מצד צבא לבנון להתפרק מנשקו. בדיוק כשהוא התחיל להתרגל לקצב החדש הזה ושוקל כיצד להמציא את עצמו מחדש, התכוננה ארצות הברית לתקוף את שולחיו באיראן.
חזבאללה מתמודד עם "חזית שנייה" מבית: ממשלת לבנון וצבא לבנון, הפועלים תחת מנדט אמריקני חזק ותמיכה בציוד ובמודיעין, מחויבים כעת לפירוקו מנשקו
הכותבים סבורים כי התקיפות הנוכחיות באיראן, המכוונות להנהגה ולנכסים צבאיים, אינן צפויות להוביל אותה "להפעיל" את חזבאללה, וזאת לאור חולשתו העמוקה והתועלת המוטלת בספק שבשימוש בנכס אסטרטגי זה – מוחלש ככל שיהיה – לצורך עיצוב משא ומתן בלבד.
המלכוד של חזבאללה מתחדד נוכח האיום הקיומי על המשטר האיראני. למרות הירי המצומצם של הארגון לעבר ישראל, שנועד אולי לאותת על רלוונטיות ולצאת ידי חובה, יכולת התקיפה שלו לטווח בינוני וארוך צומצמה דרמטית. הוא אינו נהנה יותר מעומק אסטרטגי בסוריה ולכוד בגאוגרפיה המצומצמת של לבנון. לפיכך, המהלך החכם ביותר שלו יהיה להתעלם מפקודות איראניות להסלים ולהיאחז ברובים שנותרו לו כדי לשרוד.
עם זאת, כיוון שהוא למעשה שלוחה של משמרות המהפכה, הוא ימלא אחר פקודות חרף האפשרויות המוגבלות. כפי שראינו בעבר, ניסיונותיו "לתמרן בזהירות" כדי להטריד את ישראל, דוגמת ניסיונו להפעיל לחץ מדוד על אזור הצפון כדי לדחוף להפסקת אש בעזה, הסתיימו באסון, וכל הסלמה מעין זו עשויה להביא את ישראל לכלות בו את זעמה.
מעבר לאיום הישראלי, חזבאללה מתמודד עם "חזית שנייה" מבית: ממשלת לבנון וצבא לבנון, הפועלים תחת מנדט אמריקני חזק ותמיכה בציוד ובמודיעין, מחויבים כעת לפירוקו מנשקו. הלחץ הפנימי הזה צפוי להסלים ככל שייחלש חזבאללה והמשטר האיראני ימצא את עצמו תחת איום קיומי, מה שייאלץ את הארגון לוותר על עמדותיו כדי להימנע מעימות פנימי שהוא אינו יכול להרשות לעצמו.
ההיסטוריה הלבנונית מלמדת שמיליציות שנותרו ללא תמיכה זרה הפכו ממיליציות של מאמינים אדוקים לארגוני פשיעה מאורגנת בעלי נוכחות בפרלמנט
איראן, כך נראה, כבר החלה להציב את כוחותיה בעיראק לעימות, וחזבאללה עשוי למצוא את עצמו מועתק ממקומו כמוצא אחרון של איראן להפיק תועלת מהארגון. עיראק היא זירה נוחה בהרבה עבור איראן ממה שלבנון הפכה להיות, ומהלך שכזה נועד לחזק את המיליציות השיעיות המקומיות בעימות מול ארצות הברית. נכון הוא שגם שם חזבאללה יהיה חשוף למתקפה אמריקנית, אך עדיין יהיה לו מעט יותר מרווח נשימה וקרבה לפטרוניו באיראן.
מהלך זה אף עשוי להציל את חזבאללה, אך בה בעת לעקור אותו לצמיתות מבסיס הכוח החברתי והפוליטי שלו בלבנון ולהפכו מכוח גרילה עממי־מקומי לחיל משלוח הפועל בשירות האינטרסים האיראניים בלבד.
בתרחיש שבו המשטר האיראני יקרוס במהירות, חזבאללה ייוותר ללא כל הכוונה. מעולם לא היה חזבאללה ללא הרפובליקה האסלאמית, אך ההיסטוריה הלבנונית מלמדת שמיליציות שנותרו ללא תמיכה זרה הפכו ממיליציות של מאמינים אדוקים לארגוני פשיעה מאורגנת בעלי נוכחות בפרלמנט תחת מעטה של אידאולוגיה. חזבאללה כבר צועד בנתיב זה, והוא צפוי להפוך לשחקן מקומי מוחלש בהרבה ללא נשק כבד. לסיכום, הניתוח מבהיר כי בכל תרחיש אפשרי – סופו של חזבאללה להפסיד.
