ב־28 בפברואר, זמן קצר לאחר היוודע דבר מותו של אייאתוללה עלי חמינאי, פרסם בניו יורק טיימס הפרשן המומחה לאיראן כרים סג'אדפור (Sajadpour), בן להורים ילידי איראן, טור דעה המסכם את מורשתו ההרסנית של האיש שמשל ברפובליקה האסלאמית במשך 37 השנים האחרונות.
מאיש דת שיעי ממוצע שהפך כמעט במקרה ליורשו של חומייני, מייסד ומכונן הרפובליקה האסלאמית, והועלה לדרגת אייאתוללה בן לילה ולמראית עין בלבד – רק כדי שיוכל לקבל לידיו את כס השלטון באופן רשמי – הפך חמינאי לשליט האוטוקרטי שמשך שלטונו היה הארוך ביותר על פני כדור הארץ. לפרק זמן מסוים, סג'אדפור טוען, הוא אולי אף היה לשליט החזק ביותר במזרח התיכון, כשהחזיק בידיו השפעה על כוחות הפרוקסי שכוננה הרפובליקה האסלאמית בלבנון, סוריה, עיראק, תימן וברצועת עזה.
המדיניות האסטרטגית של המנהיג בן ה־86 במותו הושתתה בפשטות על התנגדות ל"התנשאות הגלובלית" – כפי שכינה את האימפריאליזם האמריקאי – והיא הכתיבה גם את משנתו האמונית, סג'אדפור מסביר. תחת שרביטו של חמינאי, נתנה איראן עדיפות להתמודדות עם איומים חיצוניים על פני פיתוח של המדינה, להרפתקאות אזוריות ולקידום תוכנית הגרעין.
מדיניות שאפתנית זו, על ההיבריס הנלווה אליה, שהונעה מחששו של חמינאי שארה"ב – כמו גם רוב בני עמו – שואפים להדיחו מכס שלטונו, היא שהובילה לבסוף גם לסופו, סג'אדפור מציע.
חמינאי הנהיג את איראן במשך קרוב לארבעה עשורים, שבמהלכם הוביל את מדינתו לבידוד בין־לאומי, גרם לתושביה נזק כלכלי אדיר, והביא לבריחת מוחות בלתי־פוסקת מהמדינה
את דרכו לצמרת עשה חמינאי תוך זמן קצר. בהיותו תלמיד צעיר במדרשה דתית בעיר קום בשנות העשרים לחייו, הוא נשבה בקסמו של חומייני, שהיה אחד ממוריו ומי שהטיף נגד שלטון השאה ובעד כינון שלטון אסלאמי. לאחר שהוגלה מורו הרוחני משטחה של איראן בהוראת השאה בשנת 1964, המשיך תלמידו להפיץ את משנתו המהפכנית, ונעצר שש פעמים בעקבות פעילות זו.
זמן קצר לאחר נפילת שלטון השאה בשנת 1979 ועליית חומייני לשלטון, עלה לגדולה חסידו הנלהב משכבר הימים, ומונה לנשיא הרפובליקה האסלאמית בשנת 1981.
כשחומייני הלך לעולמו בשנת 1989, הוא הותיר אחריו מדינה שותתת דם ממלחמת איראן-עיראק, שנמשכה שמונה שנים, גבתה את חייהם של מאות אלפי איראנים, וגרמה נזק כלכלי שנאמד בעשרות מיליארדים – אך יורש הוא לא טרח למנות. יד המקרה שיחקה לטובתו של חמינאי, כאשר האשמי רפסנג'אני, מי שאז כיהן כיו"ר הפרלמנט האיראני ועתיד היה להפוך תוך זמן קצר לנשיא איראן, פעל למינוי חמינאי ליורשו של המנהיג לאחר מותו, מתוך אמונה שאיש הדת בן ה־50 יוכל להיות נתון לשליטתו ולהשפעתו.
רפסנג'אני שגה קשות בהערכת החסר שלו. חמינאי הנהיג את איראן במשך קרוב לארבעה עשורים, שבמהלכם הוביל את מדינתו לבידוד בין־לאומי, גרם לתושביה נזק כלכלי אדיר (בזמן שהוא עצמו צבר הון רב על גב אזרחיה), והביא לבריחת מוחות בלתי־פוסקת מהמדינה (מדי שנה כ־150 אלף איראנים עזבו את איראן).
בזמן שתושביה של הרפובליקה האסלאמית נאנקו תחת עול הסנקציות הבין־לאומיות שהוטלו על מדינתם וסבלו מאינפלציה הולכת וגוברת, בחר חמינאי להשקיע עשרות מיליוני דולרים בביסוס "ציר ההתנגדות" לכל אורך המזרח התיכון תחת הנהגתו הבוטחת של קאסם סולימאני. זה האחרון ניצל את הואקום שנוצר בעקבות מלחמת המפרץ השנייה והאביב הערבי, כדי להגדיל את השפעתה הצבאית של איראן במדינות האזור במערכה מתמשכת בשלוש זירות: מול ארה"ב, מול ישראל ומול תושבי איראן.
האלימות הקשה שנקט משטרו בדיכוי המחאות הייתה המהלומה האכזרית ביותר שהשית המשטר האכזר נגד תושביו – עם מניין הרוגים שנע בין 6,800 קורבנות ל־30,000 קורבנות
ביום ה־7 באוקטובר, סג'אדפור מציין, היה נדמה שכוחה של איראן של חמינאי הגיע לשיא, והוא היה מהמנהיגים היחידים בעולם ששיבחו את מתקפת חמאס – החלטה שהתגלתה כשגיאה חמורה בניתוח המציאות: בחודשים שבאו לאחר מכן, הכתה ישראל את יריביה שוק על ירך, הפילה בזה אחר זה את בעלי הברית של חמינאי בציר ההתנגדות, ולבסוף גם שלחה את זרועה עד אדמת איראן במלחמת 12 הימים, שבסיומה יצא חמינאי ממסתורו התת־קרקעי ונשא נאום ניצחון כשהוא חיוור וצרוד – והפגין בכך דווקא את חולשתו הרבה של שלטונו, סג'אדפור מסביר.
חולשה זו התבטאה במלוא עוזה באלימות הקשה שנקט משטרו בדיכוי המחאות שפרצו במדינה בינואר האחרון על ידי אזרחים שנואשו מהמשבר הכלכלי הבלתי־נסבל שבו מדינתם מצויה. הייתה זו המהלומה האכזרית ביותר שהשית המשטר האכזר נגד תושביו – עם מניין הרוגים שנע בין 6,800 קורבנות (על פי ההערכות של ארגוני זכויות אדם אמריקאיים) ל־30,000 קורבנות כפי שפורסם במגזין טיים מפי שני בכירים במשרד הבריאות האיראני.
בדמם של קורבנות אלה הוכתר סוף משטרו של אדם שלא הכיר שפה אחרת מלבד שפת האלימות, סג'אדפור מסכם.
במהלך 50 השנים האחרונות, נסקו השמיימה שכנותיה הצעירות של איראן מהעבר השני של המפרץ הפרסי והפכו לכוח מוביל בתחומי הפיננסים, הטכנולוגיה והתובלה. מנגד, חצי מאה אבודה של השקעה בלתי־פוסקת בפרויקט ציר ההתנגדות הכושל, בתוכנית הגרעין ובהרפתקאות אזוריות נואלות הביאו לאיראן רק בידוד וסנקציות, כלכלה קורסת ודלדול ודיכוי של המשאב החזק ביותר שיש לארץ מפוארת זו: אנשיה הטובים.
